<h1>ספר החינוך מצוה קכ"ה</h1>
<h2>דף טו.</h2>
שלא ישים הכהן שמן במנחת חוטא עני, שנאמר [ויקרא ה'] לא ישים עליה שמן, ואף על פי שבשאר מנחות היו נותנין שמן. ומפני כן אמרתי חוטא עני, כי חוטא עשיר אינו מביא מנחת קמח לעולם כי אם קרבן בהמה, כמו שמפורש בתורה. משרשי המצוה לפי שהשמן רמז למעלה ולגדולה, שאם אתה מערבו בכל משקין הוא צף על כולן, והוא דבר חשוב מאד, וידוע הוא חשיבות שמן הטוב, ולכן ימשחו בו המתחנכים למעלת מלכות או כהונה, על כן אין ראוי לתת ממנו במנחת החוטא הצריך להראות בעצמו דאגה ושפלות על שבא דבר עבירה לידו. ועוד נאמר שהוא לחמלת העני שלא להטריחו יותר מדאי להביא שמן כי השם ברוך הוא לא יטריח בריה. ומפני זה גם כן לא חייבו רק במעט קמח, שאי איפשר לשום אדם אפילו בדלי דלות אפילו בלא מעט קמח. וזה יספיק לנו גם על הלבונה. מדיני המצוה מה שפירשו זכרונם לברכה [מנחות ע"ו ע"ב] שמנחת חוטא היתה עישרון אחד לא פחות ולא יותר. וכל המנחות הקריבות לגבי מזבח טעונות שמן ולבונה ולוג שמן לכל עשרון וקומץ לבונה לכל מנחה, בין שהיתה עשרון אחד או אפילו ששים עשרון, אבל יותר מששים אין מביאין מנחה אחת, חוץ ממנחת קנאות ומנחת חוטא שאין בהן שמן ולבונה, שנאמר לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה. ויתר פרטיה מבוארין במנחות. ונוהגת בזמן הבית בזכרי כהונה כי להם העבודה. וכהן העובר עליה ונתן שמן במנחה זו של חוטא עני לוקה.
